האם אני מנותקת – או שפשוט שיניתי תדר?

מחשבות על נוכחות אחרי שנתיים של כאב

חברים יקרים, אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי על הבחירות שלי בשנתיים האחרונות.

שנתיים עברו מאז 7 באוקטובר, והן היו שיעור עמוק על גבולות הנוכחות שלי.

החודשים הראשונים: להיות בתוך הכאב

בחצי השנה הראשונה הייתי נוכחת לגמרי. צפיתי בחדשות, בכיתי, הרגשתי כל כאב אפשרי. מצאתי את עצמי שקועה באנרגיה כבדה, שואבת ומדכאת, שלא אפשרה לי באמת לפעול או לתפקד.

נקודת המפנה: להבין שאני חייבת כלים אחרים

כשהבנתי שאני לא יכולה להמשיך לדשדש כך, חיפשתי כלים שיאפשרו לי לצאת מהתקיעות. מצאתי אותם בלימודי חיבור למודעות-על של לילה ברזסקי , שם למדתי איך להעלות את התדר שלי באופן מודע. במילים פשוטות – איך לשמור על מצב תודעתי שמאפשר לי להיות יותר רגועה, ממוקדת ועם לב פתוח, גם כשיש סערה בחוץ.

הבחירה שלי: לשמור על הרגישות ככוח

מאז, אני בוחרת אחרת.

אני לא עוקבת אחרי החדשות בזמן אמת ולא משתתפת בהפגנות. לא כי אני לא רואה את המצוקה – אלא כי אני מכירה את המערכת שלי, ויודעת שהעומס הרגשי הזה פשוט מכבה אותי.

במקום לראות בזה חולשה, אני בוחרת להפוך את הרגישות שלי לכלי שמאפשר לי לתרום בדרך אחרת ומשמעותית.

העשייה שלי: להשפיע דרך תדר גבוה

קל לחשוב ששליחת אנרגיה היא "פסיבית". אבל מבחינתי זו פעולה יומיומית אקטיבית שמטרתה לשנות את המציאות:

⚡️ למען האחדות: אני מתמקדת במחשבות של אהבה, אחדות ושמחה, מתוך אמונה שמה שאנחנו מזינים בתודעה שלנו מקרין החוצה.

🤍 למען החטופים: אני שולחת אנרגיה של כוח, חוסן וריפוי, מתוך רצון אמיתי שהם ירגישו עטופים באור.

🕊️ למען ההנהגה: אני מבקשת שיקבלו החלטות מתוך יושרה ואחריות עמוקה.

למה זה אקטיבי בעיניי?

כי בעיניי, כל בחירה להישאר אופטימית מעלה לא רק את התדר האישי שלי – אלא גם את התדר הקולקטיבי.

אני מאמינה שאם יותר אנשים יבחרו להזרים מחשבות של תקווה, אחדות ואהבה – במקום רגשות של כעס, פחד וייאוש נוכל באמת לשנות כאן משהו עמוק.זה אולי לא מתבטא בכותרות, אבל זו הדרך שבה אנחנו יוצרים תודעה חדשה ומשחררים את העם שלנו מהתקיעות ומהתדר הנמוך.

אופטימיות כפעולה

אני מאמינה שאופטימיות היא לא נאיביות, אלא בחירה אקטיבית יומיומית. זו דרך לייצר מציאות אחרת - קודם בתוכי, ואחר כך בחוץ.

ימים יגידו אם הבחירה הזו תיתפס כניתוק – או אולי דווקא כאקטיביזם מהסוג החדש והנחוץ ביותר של העידן שלנו. מה שאני יודעת בוודאות הוא שככה אני מצליחה להתפתח, וגם לתרום לחוסן הקולקטיבי שלנו.

ואני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם:

באיזה תדר אתם בוחרים לפעול היום?